על החבל הדק – שלומית אלחנני
ליל התקדש חג הפסח. השולחן מתכסה במפה לבנה, הספה בכרים וכסתות, כלים ומאכלים מיוחדים לחג מונחים על השולחן ואנחנו הארבעה, "מתמעטים" בחדר חרישית מלאי יראה ופחד. יראת קדושת החג ופחד מפני הרגע בו ישלח אבי חרון אפו ואף יפליא מכותיו באחד מאיתנו.
בכל שנה מחדש, הידיעה שהוא עומד לקרוא בקול בפנינו, האחריות ל"ניהול הסדר", הכניסו את אבי למצב מתח כזה שרק אחרי שפרק את זעמו יכול היה להתחיל בקריאת ההגדה.
לפני מספר שבועות, חגגנו את ליל הסדר בביתי.
האחריות לעריכת הסדר אינה מוטלת על כתפי אבי, (היום כבר סבא לילדי) הוא זוכה בכבוד של ישיבה בראש השולחן וקריאת קטע קצר ומוכר מתוך ההגדה.
ובכל זאת... בו ברגע שסיים לקרוא "עבדים היינו…" פרץ אבי בצעקות על אחי הגדול (בן הארבעים +) ללא כל סיבה נראית לעין, ובניגוד מוחלט לאווירה ששרתה בחדר עד לאותו הרגע.
לקוי למידה, גם בגיל שבעים ושמונה, גם כשהוא משנן את קטע הקריאה ומכירו בעל פה מילדות, נלחץ מול משימות קריאה בציבור, לפעמים, עד לאין הכיל.
אגב נחשו מי העיר לבני הצעיר (שהיה בכתה א'), על כל שגיאת קריאה? נכון, אבי. גם זו תופעה אופיינית ללקויי למידה, כמה חשוב לתפוס אחרים בקלקלתם ולא להישאר השוגה היחיד. וכמה יכולה התנהגות כזו לעצבן את כל הסובבים.
מופעים רגשיים והתנהגותיים במשפחה יכולים לנבוע מלקות למידה ו/או קשב של אחד או יותר מבני הבית. על מנת להבין ולסייע נחוצה אבחנה מבדלת, שתאפשר לחדד את מוקד הבעיה, לנסות ולברר מה משני ומה ראשוני.להלן מילון מילים ומשפטים מעוררי חשד. כשמילים אלו מופיעות ראוי שפעמון לקויות הלמידה והקשב יצלצל.
"עצלן" "משתמטת" "מפונק" "דווקאיסט, עקשן" "אסטרונאוטית" "מפוזר"
"משעמם לו בכיתה, לכן הוא מפריע/מסתובב/מפטפט כל הזמן"
"הוא לא יושב רגע בשקט"
"היא לא מסוגלת לעשות שום דבר לבדה"
"היא לא לוקחת אחריות"
"שום דבר לא מעניין אותו"
"יותר מדי מבינים אותה"
"הוא מוותר, לא מנסה/משתדל אפילו"
ילדים לקויי למידה וקשב, שלא אותרו, שייכים לקבוצות סיכון של נשירה מהמערכת הבית ספרית, עבריינות, התמכרות לסמים, הצטמצמות רגשית, פגיעה מאד מוקדמת ועמוקה בדימוי העצמי, קושי ביצירת קשרים משמעותיים ובניית משפחה, דיכאון ועוד.
לקות למידה וקשב היא תופעה חמקמקה. אין לה סממנים חיצוניים. אפשר להתעלם ממנה, אך היא ממאנת להעלם, כמו כאב טורדני קבוע.
הילדים ברצותם להיות "בסדר", "כמו כולם", לעמוד בציפיות הטבעיות של הוריהם, משקיעים מאמץ רב בהסוואת קשייהם. אחד המשפטים הנפוצים שנשמעים באבחון הוא "נכון שאני מפגר/ מטומטם/ אידיוט/ לא יודע כלום…?"
ילדים מתארים את עצמם כ"עוגיה אחרונה במגש, זו שחסרה לה חתיכה בקצה", "מחברת מלכלכת ומקומטת", "כמו כדור שלג... נפלתי ונשברתי, אני מקולקל בגלל זה..."
הילדים, ולעתים אף הוריהם, משקיעים מאמץ בהימנעות מן המפגש בצומת המדאיג הזה שבו משהו מעורפל ולא ברור "דפוק באופן יסודי".
הורים משהים פניה לאבחון, בתקווה ש"משהו ישתנה" במחשבה ש"המורה לא מצליחה להגיע אליה". " זה המעבר מהגן לבי"ס... מהיסודי לחטיבה... לחטיבה העליונה"
אשה נדירה ומיוחדת אמרה לי פעם: "עשר שנים לקח לי לאסוף מספיק אומץ כדי לגשת לאבחון, רק כשמצאתי את עצמי מרביצה לבתי בת השנתיים…"
לאבחון מקיף ונבון של לקויות למידה וקשב יש משמעות קריטית לגבי התווית טיפול מתאים, בעל סיכויי הצלחה.
לקות למידה וקשב היא תופעה מבלבלת ומתסכלת.
הילדים מוכשרים ומצליחים בתחומים מסוימים ואילו בתחומים אחרים הם נכשלים כשלון חרוץ מבלי להבין מדוע.
הם לומדים ושוכחים, לפעמים הכל ולפעמים חלקים, אין יחס ישר בין מידת ההשקעה לתוצר. הם מתקשים לזכור, לנבא, לתכנן, חווית השליטה וההשפעה על העולם נפגעת. העולם נחווה לעתים, כמקום מאיים, לא עקבי ולא בטוח. אי ההתאמה בין יכולות והישגים שוחקת את הדימוי העצמי שלהם.
תסכולם עלול להתבטא בהימנעות/ התנגדות/התקפי זעם, הילדים מבוהלים מעצמם, ההורים ו/או המערכת הבית-ספרית מגיבים בכעס או בענישה, ומעגל התסכול, הזעם וחוסר האונים סובב ומתעצם.
ההורים עדים להתנהגויות לא קוהרנטיות של הילדים. המובן מאליו, הצפוי לעזור, לא פעם אינו יעיל. הם ניצבים חסרי אונים מול כשלים לימודיים, מול דיווחי מורים שאינם תואמים את הציפיות שלהם (הנובעות מהיכרותם היומיומית עם ילדם). חסרי אונים מול לחצים של ביה"ס, מול ההוצאות הרבות לטיפולים השונים.
על כל אלה נוסף ריבוי המומחים, השיטות והעצות.
בלקויות למידה וקשב נוגעות מספר דיסציפלינות. אנשים עם לקויי הלמידה וקשב שונים זה מזה במצרף היכולות והלקויות ולאורן, שונה גם טיפול הדרוש.
הידע ההולך ומתווסף ואף מופץ ברבים, מבורך, אך גם מוסיף על בלבולם ומבוכתם של ההורים בחפשם אחר סיוע מתאים.
אני זוכרת את אחי יושב מול מחברותיו ובוכה. אני זוכרת את המורות הפרטיות שמימנו הורי, למרות היותנו משפחה מעוטת יכולת מאד, יושבות לידו והוא בוכה. אני זוכרת את עצמי, אחותו הבכורה, תלמידה מצטיינת ובעלת כישורי הוראה, מתגייסת למען הורי ומנסה לעזור לו, כועסת עליו על שאינו "שם לב" ואינו מבין... והוא יושב מול מחברתו וממרר בבכי.
לא עלה על דעתי, שלי אין את הידע והכלים להם הוא נזקק כדי ללמוד.
מספר כלים עשויים לסייע להורים בדרכם במבוך:
הקשבה
לקות למידה שייכת לקבוצת התופעות, ש"זר לא יבין". על מנת להבין ילד עם לקויי למידה וקשב עלינו להקשיב לו בתשומת לב רבה ובראש פתוח, לא לסמוך על תפישת העולם שלנו, על הקשבה חלקית והשלמה על פי ההגיון.
יש להשקיע מאמץ בניסיון להקשיב לעולם הפנימי שלו, על מנת להבין כיצד הוא חווה ומבין את הדברים.
תקשורת בינאישית מבוססת על הנחה סמויה, שהזולת חווה דרך החושים (רואה, שומע, חש, מריח) מה שאני חווה. הנחה זו אין לה על מה לסמוך כשאנו עוסקים בבעלי לקויי למידה ויסות או קשב.
שכל ישר
האם ממצאי האבחון מתאימים לילד שאני מכיר? האם הם עוזרים להבין אותו?
האם איש המקצוע מעורר את אמוני?
תוך כדי התהליך הטיפולי, כדאי לעצור מדי פעם להערכה מחודשת של הצרכים, מערך התמיכה, תמורה מול השקעה.
ידע
בשנים האחרונות יוצאים בזה אחר זה ספרים בנושא לקויות למידה והפרעות קשב. יש אתרים ברשת, קבוצות תמיכה ושיתוף. מומלץ לקרוא בעיון, ללמוד, לרכוש ידע בתחום.
מערכות תמיכה
לא פעם נשמעים במערכת המשפחתית משפטים בעלי גוון מאשים כמו –
"היא מפנקת אותו. אם אני הייתי מכין איתו את שעורי הבית הכל היה מסתדר"
"אמא שלי מורה והיא מנסה ללמד אותו ואני לא יודעת איך להפריד ביניהם בלי להעליב אותה, היא כל כך רוצה לעזור"
חברה טובה, נבונה מאד, אמרה לי פעם "תגידי לאחותי שתתן לילדים ללעוס. היא לא נותנת להם אוכל מוצק ובגלל זה יש להם בעיות בדיבור והיא לא מקריאה להם די סיפורים, בגלל זה הם לא מתפתחים כראוי" לא היה כל קשר בין האמירות האלה ובין המסירות, התבונה והטיפוח הסבלני, בהם טיפלה אחותה בילדיה.
מערכות התמיכה הקרובות ביותר הופכות לפעמים למעמסה בלתי אפשרית.
הורים בכלל, ואימהות בפרט, חשים אשמה חווים כשלון, חוסר הלימה, חוסר אונים, גם ללא עזרה מבחוץ…
חשוב לשים גבולות למי שאינו עוזר, וודאי למי שמפריע.
לבחור את מי שיכול לעזור אם במשפחה ואם מחוצה לה. מישהו להתחלק איתו ושיוכל להשקיע מזמנו ומכוחותיו כדי לסייע.
להיעזר בתבונה בבני הזוג, ע"י חלוקת תפקידים, השענות הדדית, לבטים וקבלת החלטות, החלפת תפקידים לעת עייפות ופקיעת מיתרים.
למצוא בן ברית מקצועי. מישהו מחוץ למערכת המשפחתית הצפופה, הנתקלת באירועים והתמודדויות בתדירות גבוהה ומתקשה, לעיתים, להגיב באופן מתוכנן ושקול.
לגייס מערכת מקצועית שתתווך ותדריך את ההורים, הילד וביה"ס בהתאם לממצאי האבחון וצרכי הילד.
הורים, שמכירים בצורך שלהם להיעזר, יקרינו על נכונות הילד להיעזר.
הורים שמקבלים עזרה, יוכלו לספק עזרה לילד.
שמירת מושכות האחריות
יחד עם גיוס מערכות תמיכה, חשוב שההורים ישאירו תמיד את האחריות, כבדה ככל שתהיה, על כתפיהם.
על ההורים לשמור על קשר מתמיד עם המערכות הטיפוליות ועם המערכת הבית-ספרית, לדאוג לתאום בין שתי המערכות הללו.
להקשיב לילד ולעקוב אחר התקדמותו, לאתר אזורי משגה והתדרדרויות בעודם בראשית המדרון ולהתערב, בתבונה.
הורות לילד לקוי למידה וקשב משמעה, בין היתר, צעידה חוזרת ונשנית אל בתי הספר בהם הוא לומד, הכנת המורים לפני תחילת שנת הלימודים, והתערבויות מתווכות במשך השנה. לעיתים צריך לחזור ולהזכיר.
חשוב לשוחח עם המורים בנחת, כשיש זמן לדיון, מחשבה והחלטה משותפת.
אין מי שקרוב אצל הילד יותר מהוריו. "תחושות בטן" הוריות הן כלי אבחוני,
ממדרגה ראשונה וראוי להתייחס אליהן בכובד ראש ובכבוד הראוי.
קבלה חמלה ונתינה ברוחב לב
ילד עם לקויי למידה וקשב זקוק להורים שיתווכו בינו לבין המציאות, בינו לבין חבריו, בינו לבין מוריו.
יש להורים סיבה לעזור לו יותר מלכל ילד אחר, יש סיבה לארגן יחד איתו, להפחית מן המטלות הנדרשות ממנו, לסייע לו על ידי הקראה, כתיבה ועוד.
אנו הולכים כאן על חבל דק. ויתורים מפליגים ישדרו לילד שבעצם אין אנו מצפים ממנו לגדולות ונצורות ויפגעו בדימויו העצמי וביכולותיו (ציפיות, כזכור, נוטות לממש את עצמן). ציפיות גבוהות, העדר חמלה, עלולים להביא את הילד לכלל יאוש, אפיסת כוחות, מרד.
לא קל למצוא את דרך האמצע ואין זו דרך אחת סלולה, היא משתנה כל הזמן עם השתנות הילד והשתנות דרישות המציאות. המתכון של שימת גבולות תוך אהבה, הערכה, עידוד, גמישות ובעיקר הקשבה הוא המתכון בעל הסיכויים הטובים ביותר.
אחי בגר. הוא אהוב על ידי עמיתיו לעבודה ומוערך על ידי האחראים עליו כאיש חרוץ, עובד יעיל, מסור וטוב לב. בגיל 50 הוא עדיין רווק, חי בבית הורי וסמוך על שלחנם. ממעט לצאת לבילויים. הרבה משעותיו הפנויות הוא מבלה בשינה. כששוחחתי איתו פעם, מלב אל לב, על האפשרות שילך ללמוד אמר "אני יודע שאני יכול ללמוד הרבה דברים, אבל כשאני רואה ספר אני מקבל בחילה ורועד בכל הגוף ואני לא יכול לעמוד בזה"
באופן לא מפתיע (לקויות למידה וקשב הן תופעות נוירו - התפתחותיות עם בסיס גנטי) בני בכורי גם הוא בעל לקויי למידה וקשב.
את הטיפול בו התחלנו בעודו בן יומו, והמשכנו לאורך השנים. תמיד, גם טרם שלט בקריאה וכתיבה, היה מטובי התלמידים בכיתתו, מוערך כאדם טוב וערכי ע"י מוריו, ומקובל חברתית. כשתאר את עצמו נהג לאמר: "בדרך כלל אני ילד שמח".
